On the rim of Abu-Tor an Arab boy is walking
across his roof. A schoolbook in his hand,
he goes sure-footed right up to the edge.
All around is quiet, houses anchored to the slope
like the ships of some giant.
A brown cow lazing on the path
could be a rusted scrap from a stolen car.
In front of the house a drainage stream gapes wide
moistens its throat as if waiting for its prey.
Why do his confident steps cast such terror upon me?
Something intimately foreign creeping
through me like the vine that weaves
entwined between our courtyards.
He walks, and I dare not take my eyes off him,
as if my gazing were bidden to protect his soul.
I tend to the flowers in my plot, I water them
but my heart is on watch for his every step
dangling like my life before my eyes.
(Abu-Tor is a mixed Jewish-Arab neighbourhood
on the south-eastern edge of Jerusalem)
This poem was translated with the author.
Original poem
בשולי אבו תור נער ערבי מהלך על גג ביתו.
ספר לימוד בידיו והוא נע בבטחה עד סיפו.
שקט סביב. כאוניות ענק עוגנים
בתי השכונה במורד ההר.
בשביל רובצת פרה חומה,
כגרוטאה חלודה של רכב גנוב.
בפתח הבית נחל ביוב פוער לוע,
מלחלח בגרונו כמו מחכה לטרף.
מדוע צעדיו הבוטחים מהלכים עלי אימה?
הזרות האינטימית הזאת מחלחלת בי
כאותה גפן סרוגה ארוגה בין חצרותינו.
איני מעזה להסיר את עיני מהילוכו,
כמו הופקד מבטי לשמור נפשו.
אני מטפחת חלקת פרחים, אני משקה
אך לבי דרוך לשמור צעדיו והם
כחיי התלויים לי מנגד.
Notes on this poem
The poems presented here in translation are from Documentary Poems, a collection in which the poet relates to her immediate environment and daily life: reminiscences from childhood in divided pre-1967 Jerusalem, memories of lost family members, her travels and poetry reading, and above all, life in a country haunted by terror and the persistent presence of the Occupation. She regards her poems as personal rather than political, offering insights into life in Israel, ‘between tragedy and dark hope’.
– Jennie Feldman
